דקומפרסיה למתקדמים - פרדוקס יצירת הבועיות

פרדוקס יצירת בועיות דקומפרסיה

במאמר הראשון בנושא דקומפרסיה הסברנו שמחלת הדקומפרסיה מקורה בבועיות של חנקן שעלולות להווצר בגופנו כאשר אנו עולים לפני המים. יצירת הבועיות מלווה בפרדוקס, הסבר הפרדוקס כרוך בהבנה במדעי הפיסיקה. היות שגם דייברס (כמו רוב הצוללים) מעדיף את המדעים התת ימיים נסתפק בהסבר כללי של הפרדוקס והתמקדות בחלקו האחרון של הפרדוקס והמשמעות המעשית שלו לנו כצוללים.
כאשר בועית מתחילה להווצר פועלים עליה כוחות מבחוץ ומבפנים, יצירת השקול הפיסיקלי של הכוחות הללו, צמצום אגפים והצבת ערכים מתאימים הביאו את הפיסיקאים למסקנה שהלחץ בתוך בועית הדקומפרסיה שווה למקדם קבוע מסוים חלקי רדיוס הבועית. בואו נסמוך על הפיסיקאים לגבי אמיתות ההוכחה ונתרכז במסקנה העולה ממנה.
הלחץ בתוך הבועית שווה למשהו חלקי הרדיוס של הבועית, זאת אומרת שכאשר הבועית מתחילה להווצר, והרדיוס שלה הוא קטנטן, כל כך קטנטן שהוא "שואף לאפס" הלחץ בתוך הבועית צריך להיות גדול, מאוד גדול, "שואף לאינסוף". זהו הפרדוקס, אם הלחץ בתוך הבועית כל כך גדול הבועית לא תווצר, הלחץ הגדול של החנקן יגרום לבועית להתמוסס חזרה ברקמה העוטפת אותה.

אז איך בכל זאת נוצרות בועיות דקומפרסיה?

אבל אנחנו יודעים שנוצרות בועיות חנקן בגוף בזמן דקומפרסיה, ניתן לשמוע אותן במכשיר דופלר, ניתן לראות צלקות שהן משאירות, ניתן לראות אותן בסרטנים שקופים, כנראה שהפיסיקאים שמאמינים בפרדוקס לא נותנים לעובדות הללו לבלבל אותם. או שאולי העובדה שנוצרות בועיות לא עומדת בסתירה לפרדוקס.
מדענים שניסו להסביר את הופעת הבועיות למרות הפרדוקס הגיעו למסקנה שהבועיות לא נוצרות מרדיוס אפס. כלומר, הבועיות לא נוצרות יש מאין, חייב להיות חלל מסוים שהן מתלבשות לתוכו. אם חלל כזה קיים בגוף הבועית נוצרת בתוך החלל הזה ואז הרדיוס הראשוני שלה אינו שואף לאפס ומכאן הפרדוקס מתבטל.

איך יכול להווצר חלל גז בתוך הגוף שלנו?

התאוריה גורסת שישנם כמה סוגים של חללים זעירים. סוג אחד של חללים קיים בגוף שלנו כל הזמן, הדם לא חלק לחלוטין, בתוך הדם יש חלקיקים שונים עם תפקידים מגוונים והם אלו שיוצרים חלק מהחללים. סוג אחר של חללים יכול להווצר מזרימה לא הומוגנית של דם בתוך כלי הדם שלנו, כאשר אנו מניעים את גפינו בצורה נמרצת זרימת הדם בהם מתגברת, באיזור המפרקים שלנו הדם צריך לעבור בתוך צינור מתעקל, מכאן יש סבירות שיווצרו מעין מערבולות של דם ובתוכן כיסי אוויר.
המדענים לא הסתפקו בתיאוריה וחיפשו ממצאים שיאמתו אותה, היו מספיק גופים שהיה להם צורך בהבנת הדקומפרסיה (ותקציב מתאים), החל מהצי השישי, דרך ארגוני הצלילה הגדולים, גם נאסא חיפשה דרך לפתור את בעיות הדקומפרסיה של האסטרואנטים שלה וגם למדענים הישראלים היה מה לתרום בתחום.

אם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות או?

האם סרטנים מחושמלים לא סובלים מדקומפרסיה?

בניסויים שנעשו לבדיקת תאורית מערבולות הדם הוכנסו למים סרטנים שקופים שניתן לראות באופן ישיר אם הופיעו בועיות בגופם. שתי קבוצות זהות של סרטנים הוכנסו מספיק עמוק ולמספיק זמן על מנת שיווצרו בהן בועיות דקומפרסיה (השגת המטרה נעשית גם על ידי הפחתת הלחץ בקצב מואץ). אחת מקבוצות הסרטנים שימשה כקבוצת ביקורת, בקבוצה השניה הסרטנים חושמלו על מנת שלא יניעו את גפיהם. תוצאות הניסוי היו חד משמעתיות, סרטנים שלא מניעים את גפיהם כמעט ולא סובלים מדקומפרסיה.
בניסוי אחר השוו בין שלוש קבוצות של סרטנים, הקבוצה הראשונה היתה קבוצת ביקורת, לקבוצה השניה גרמו (באמצעים מכניים) לסרטנים להניע את גפיהם יותר והדבר גרם למספר רב יותר של בועיות, בקבוצה השלישית מנעו מהסרטנים להניע את גפיהם ושוב נמנעה הופעת הבועיות כמעט לחלוטין. גם בעליה מלחצים גדולים לא נוצרו כמעט בועיות בקבוצה זו.

סוג אחר של ניסויים בדק את השפעת גבשושיות הדם על הווצרות בועיות, שוב הוכנסו למים שתי קבוצות של סרטנים, קבוצת הביקורת הורדה לעומק של שלושים מטר למשך שעה, קבוצת הניסוי הורדה לעומק של מאתיים מטר (או מאתיים אטמוספרות - כבר עבר זמן מאז ששמעתי את ההרצאה ולא הצלחתי למצוא את תוצאות הניסוי ברשת) לכמה שניות, ואת שאר השעה בילתה בעומק של שלושים מטר. בקבוצת הניסוי התגלו פחות מקרי דקומפרסיה, ההסבר הוא שהלחץ הגבוה בו שהתה קבוצת הניסוי החליק את הדם.
לפני התפתחות הצלילה הטכנית, במקומות רבים בעולם בהם אתרי הצלילה ממוקמים מתחת לשלושים מטר נהגו צוללים רבים לקחת אספירין לפני ואחרי הצלילות, הסיבה היא שאספירין "מחליק" את הדם ועל ידי כך מקטין את כמות הבועיות ויכול למנוע מחלת דקומפרסיה.

כללי התנהגות נוספים לצולל הנבון

קשה להגדיר את הגבול שבין צלילת עומק לצלילה רדודה ולכן דייברס שומר על הכללים הבאים בכל יום שבו יש לו צלילה עמוקה מעשרה מטרים.
לעלות רגועים, מרגע שאנו מתחילים את העליה לכיוון חנית הבטיחות צריך לנסות להוריד את מספר התנועות למינימום, צולל טוב משתמש בתנועות ארוכות ואיטיות.
מנוחה מלאה בזמן חנית הבטיחות, לא לנסות לקצר טווח לנקודת היציאה, לא לשחק משחקים במים, להרפות את הגוף ולנשום נשימות עמוקות.
להזהר מפעילות גופנית אינטנסיבית לאחר הצלילה.
לשתות הרבה מים לפני ואחרי צלילה.
ואל תשכחו להזהר מהדקומפרסיה.